למעגל השני הגעתי לאחר שהוזמנתי על ידי דניאל למעגל הראשון (ולא יכולתי להגיע אליו בגלל הצבא) ולא ממש ידעתי למה לצפות.
אני מודה שביום-יום אני כמעט ולא שומע שירי דיסני וגם לא לגמרי הבנתי "מה הרעש"-
ואז הגעתי למעגל. ו-וואו, כמה רעש היה.
אמנם המעגל הזה היה (עדיין) מעגל קטן ביחס למעגלים שעוד יגיעו בעתיד, אבל זה לא גרע מהאווירה ומהאנרגיות שהיו שם!
(וחוץ מזה, ובכל זאת היו שם 100-200 איש, כן? לא כזה קטן)
לא הייתי מוכן לזה, ואני מתכוון לזה באופן הכי מילולי שרק אפשר.
יום לפני המעגל גיליתי שאין לי מושג איך אני מנגן- באותם זמנים פיתוח השמיעה שלי לא ממש היה קיים, הייתי צריך תווים או אקורדים.
הייתי צריך להדפיס את כל השירים שהתכוונתי לנגן בהם (ומאז אני מניח שכדאי שאתרחק מהאמזונס, אני לא אופתע מדי אם אגלה שיש איזה שבט אינדיאנים שהוציא נגדי צו צליה על האש או משהו כזה).
וכמובן שיום למחרת כמעט שכחתי אותם ואת עמוד התווים בבית.
בכל אופן, כשהגעתי למתחם התחנה זכרתי שדניאל סיפר לי שמדובר באיזה "ערב שאנשים מגיעים ושרים ומנגנים שירי דיסני"
ושכדאי לי להגיע כי יהיה כיף, אבל-
רגע, אנחנו מנגנים באמצע מתחם התחנה ולא באיזה פינה צדדית (כמו שאני מודה שציפיתי שיהיה)?
יש מקרן עם שירון ואקורדים??
יש הגברה???
יש אנשים שמגיעים מחופשים לדמויות דיסני????
יש בחור מבוגר שמגיע באופן רנדומלי באמצע המעגל מספר שהוא מנגן טובה בסגנון ג'אז, שולף אותה ופשוט מתיישב ומתחיל לנגן איתנו?????
מה לעזאזל קורה כאן?!?!?!?!
לחגיגה האנרגטית, הצבעונית (והמוזרה למדיי) הזו לא ציפיתי, ונשארתי
כי.פשוט.היה.כיף.
